"Shamanism is not a course, it's a life journey."
קצת עלי
שמי רחלי, צועדת על האדמה כבר 44 שנה.
אני אשת רפואה בדרך האדומה, הדרך של הלב.
מורה, יוצרת, חולמת ומגשימה. אשת איש לעומר היקר, ואמא לשני בנים מקסימים, זוהר(14) וקסם (12) להיות אשת משפחה זהו היעוד הראשון והאהוב עלי.
קצת על הילדות שלי
גדלתי בזיכרון-יעקב, בבית עם מסורות, ושורשים עתיקים מאוד. אבא מהודו, אמא ממרוקו, ונשמתי נולדה שמאנית. גדלתי כשבט, אמי ילדה חמש בנות ושלושה בנים. הבית תמיד היה שמח בילדים, ואני הייתי ילדה מאוד ביישנית, וסגורה. סבתא שלי רחל ז"ל, מצד אמא (שעל שמה אני נקראת), גרה איתנו, ולקחה חלק מאוד גדול בגידול שלנו, והיא הייתה מספרת לנו במרוקאית סיפורים שאהבתי להקשיב להם על שדים, רוחות, ואמונות של תרבויות עתיקות.
אחת המתנות הגדולות שקיבלתי כבר בילדותי, הם החלומות שלי. תמיד חלמתי והתעוררתי והייתי מספרת את החלומות להוריי בהתרגשות ותחושה שזה ממש עוד עולם בו אני חיה. כשגדלתי הבנתי את המתנה שקיבלתי הטמונה בחלומות שלי. רוב המסרים, והידע שאני מקבלת הם בלילה בזמן חלום, וזהו כלי שהיום אני עובדת איתו עם א-נשים.
בגיל חמש איבדתי את אחי עופר בתאונת דרכים. בגיל 11 וחצי איבדתי את אבא שלי בתאונת דרכים.
ושם גם איבדתי חלק מאוד גדול באמון שלי בחיים. לצד הכאב התעוררו כל הכוחות ויכולות הריפוי שלי. התבגרתי מהר מאוד, והפכתי לתומכת המשפחתית.
חזרה לשורשים
בגיל 20 כשסיימתי את שרותי הצבאי, טסתי לדרום-אמריקה, טיול לו חיכיתי הרבה זמן. התרבות האינדיאנית היא בית עבורי, היבשת הזו תמיד סקרנה אותי וכשהייתי שם חשתי שייכת, הרגשתי שכבר חייתי על אדמת דרום אמריקה לא מעט פעמים. טיילתי שנה ופגשתי שם לראשונה את הפצע שגדל בתוכי מרגע האובדן של אחי, ואבא שלי, הבנתי שאם לא אטפל בפצע הוא ילך ויגדל.
מהבנה זו נולדה הקריאה לחזור לשורשים של אבי, וטסתי להודו לשנה, וגם שם גיליתי בית, וחיבור גדול מאוד לתרבות. התחלתי לתרגל ויפאסנה(מדיטציית שקט, והתבוננות פנימה הנמשכת 10 ימים). ויפאסנה הייתה עבורי גילוי וריפוי ענק לנשמה, עם משמעות עצומה עד היום.
ריפוי כדרך חיים
מיד לאחר הוויפאסנה פגשתי בבן זוגי ואב ילדי, עומר. המשכנו לטייל בעולם שנה נוספת והפעם הגענו יחד לאירופה, אפריקה, ושוב הודו. לטייל בעולם זו אחת האהבות המשותפות שלנו ואנו לא מפסיקים עד היום. במשך שנים עברתי ולמדתי דרכים שונות לריפוי ואחת המשמעותיות היא ריקוד, ריקודי בטן, ואימפרוביזציה עם שתי מורות שונות איתן למדתי במשך 6 שנים.
הריקוד תמך את ההריונות, והלידות הטבעיות שחוויתי. שפת הגוף שלי השתנתה, ולאופן הביטוי דרך הגוף יש חשיבות עצומה בעיני והיא מגלמת את שילוב הרוח והחומר. המשכתי לרפא את עצמי בשיטות שונות: דמיון מודרך, תקשור, מדיטציות בשיטות תרגול שונות, והבנה שהריפוי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הוא חשוב לי כאישה וכאמא לרפא את נשמתי עבורי ועבור הסובבים אותי לחיים טובים יותר.
האמהות
כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה התחלתי ליצור מתוך הקשבה למה שמתבקש - נולדה מתוכי ועברה דרכי היצירה- יצירת עבודות שמאניות מעור, מבלי להכיר או ללמוד את טכניקת העבודה בעור. זו הייתה יצירה קסומה של אשת רפואה שהלכה וגדלה במשך חמש שנים.
וכמו שהגיעה גם הסתימה ביום אחד, ועברה אל ריפוי נשים.
אני מאוד קשובה ונאמנה לעצמי ולדרך בה אני גדלה, מתפתחת ומשתנה עם השנים, בדרך הרוח.
אני מחוברת להבנה של הצורך בריפוי האנושות ומתמקדת כרגע בנשים ,כחלק מהיעוד שלי. על עצמי ובעצמי למדתי, שכל אבן שאנחנו פוגשים בדרך, אפשר להפוך לאבן דרך. וכך קורה.
אני מנחה סדנאות לנשים, מעבירה טקסי שמאניזם. מנחה מעגלי העצמה לנשים, מלווה נשים בתהליכי חיים אישיים ומזכירה לנשים את הכוח שיש ביכולתן לשנות.
כולנו אחת.